<h1>בדק הבית לרא"ה על תוה"ב בית ראשון שער שני</h1>
<h2>דף לז:</h2>
עוד כתב בשיעור פגימת סכין, הא דאמר בפ"ק דחולין דאמר רב חמא בר רב קטינא אמר ריש לקיש שלש פגימות הן, פגימת עצם בפסח פגימת אזן בבכור פגימת מום בקדשים, ורב חסדא אמר אף פגימת סכין, ואידך בחולין לא קא מיירי, כלומר ריש לקיש לא איירי בחולין, ולהכי לא חשיב (בדיקת) [פגימת] סכין. וכלן פגימתן כפגימת המזבח. וכמה פגימת המזבח, כדי שתחגור בה צפורן. וכתב יש מי שאומר דהלכה כרב חסדא דאמר דפגימת סכין כדי חגירת צפורן כשאר פגימות אלו, מדלא קאמר דפגימת סכין לית ליה. וכתב ואין זה מחוור, דהא בעא מיניה רב אחא מרב אשי דמיא לסאסא מאי, ודמיא לסאסא אינה חוגרת אפילו חוט השערה, ואם איתא מאי קא מיבעיא ליה. ותו דהא בגמרא אמר במערבא בדקי לה בשמשא, בנהרדעא במיא, רב אחא בר יעקב בחוט השערה, רב ששת ארישא דלישניה, וכל הני ודאי לכאורה לית להו דרב חסדא. וכיון דכן קיימא לן דפגימת סכין בכל שהוא. ומיהו לאו דוקא כל שהוא, אלא אוגרת כשמה, שאוגרת שום דבר, ואפילו חוט השערה. ומאי דדייקי מדלא קאמר ואידך פגימת סכין לית ליה, לאו דיקותא היא, דלא מיתריץ בהכי, דמ"מ ה"ל למחשבה בהדי פגימות אע"ג דלאו בחד שיעורא, ולהכי עדיפא ליה למימר ואידך בחולין לא מיירי. ע"כ. וזה אינו נכון. ומאן דדאיק דהלכתא כרב חסדא מדאמרינן ואידך בחולין לא קא מיירי ולא אמר פגימת סכין לית ליה, שפיר קא דאיק, דודאי אם איתא הכי הוה עדיף ליה למימר, דריש לקיש לא אמרה לשמעתיה כל עיקר אלא משום מאי דמסיים בה וכולן פגימתן כפגימת המזבח, ולאו לאשמועינן מנינא בפגימות, אלא ודאי עיקר שמעתיה לאשמועינן פגימות דחד שיעורא, והיינו בלחוד מאי דמחדת בה והא אתא לאשמועינן, ואם איתא דלית (להו) [ליה] האי שיעורא בפגימת סכין, ודאי לא הוה (להו) [ליה] למחשבה בהדייהו. אלא ודאי הדבר ברור דכולהו מודו דרב חסדא. ומאי דמייתי ראיה מדאמר בנהרדעא בדקי לה במיא ובמערבא בשמשא ורב אחא בחוט השערה ורב ששת בלישניה, למימרא דלא סבירא להו דרב חסדא, לאו ראיה היא כלל, דלא משכחת בחד מינייהו לישנא דאצרכתא, דלא אמרינן במערבא מצרכי בדיקה הכי, ולא בחד מינייהו, ולא אמרינן אלא דהני בדקי הכי והני הכי, וכולי האי לחזר אחר סכין יפה, אבל לעכב אין לנו אלא כדי שתחגור בה צפורן. והאי לישנא אינו מלשון חגורה, כמו שסבור החכם, אלא מלשון חגירה, כמו (שמואל ב' כ"ב, מ"ו) ויחגרו ממסגרותיהם, כלומר שתרגיש בה הצפורן. שאילו כדבריו היה לו לומר כדי שתחגור הצפורן, שהפגימה היא החוגרת. ורב (אדא) [אחא] דבעי דמיא לסאסא מאי, ענין אחר הוא, דדמיא לסאסא ודאי מרגשת בה צפורן, ואעפי"כ כשרה, שזה אינו מגוף הסכין ואינה פגימה כלל, אלא כשמחדדין הסכין ביותר עולה על חודה כמין חוט אחד, ואותו חוט מסכסך בבשר האדם, ודומה לראשי השבלים, והוא מלשון שאמרו (סוטה ה', א') כי סאסא (לשבלתא) [דשבלתא], ולפעמים מסתלק מן הסכין. ועליו שאלו, והשיבו שהוא כשר, שאינן פגימות, אלא שמתוך דקותו של אותו חוט הוא מסכסך כך. ולא משכחת לישנא דאצרכתא אלא בדרב אשי דאמר צריכה בדיקה אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא. ובודאי אבשרא היא בדיקה יפה מטופרא, אלא דבשרא הוא לחזר אחר בדיקה יפה, וטופרא הוא לעכב, והוא כדי חגירת צפורן. וזה דבר ברור. ותמה אני על זה החכם היאך לא כתב דצפורן תלושה שוחטין בה וצור תלושה וזכוכית ושן תלושה, אבל לא בשתים מפני הפרש שביניהן, ואותו הפרש חונק. וטעמא דמפני שהן חונקין, אשנים בלחוד איתמר.
